<h1>ארחות חיים דין פקדון סימן ג'</h1>
<h2>דף קז:</h2>
שומר חנם שאמר איני משלם ואיני נשבע אם היה הדבר שמצוי כמותו בשוק כגון פירות או קורות שאינן מצויירות או יריעות של צמר או פשתן וכיוצא בהן משלם ואינו נשבע. אבל אם היה בהמה או בגד מצוייר או כלי מתוקן שאינו נמצא לקנות כמותו בשוק חוששין לו שמא עיניו נתן בו וישבע כתקנת חכמים בנקיטת חפץ שאינו ברשותו ואחר כך משלם. והוא הדין לשאר השומרים כגון השואל שאמר מתה או נגנבה ושומר שכר והשוכר שאמרו נגנבה או נאבדה אע"פ שהן חייבין לשלם משביעין אותן שאינן ברשותן ואחר כך משלמין דמי הבהמה או החפץ ואם אמרו הבעלים יותר על זה היה שוה כולל בשבועתו שאינו שוה אלא כך וכך.
נמצא כל שומר שנשבע שבועת שומרים כולל בשבועתו שלשה דברים ששמר כדרך השומרים ושאירעו כך וכך ואינו ברשותו ושלא שלח יד קודם שאירעו המאורע הפוטר אותו ואם רצה לשלם נשבע שאינו ברשותו וכולל בשבועתו שאינה שוה אלא כך וכך. יש לשומר להתנות שאינו שומר כדרך השומרים אלא מעות אלו שהפקיד אצלי בזוית ביתי אני מניחן וכיוצא בזה. טען השומר שהתנאי היה בינינו ובעל הפקדון אומר לא היה שם תנאי אע"פ שהפקיד אצלו בעדים מתוך שיכול לומר שמרתי כדרך השומרים ונאנסתי נאמן לומר תנאי היה בינינו לפיכך ישבע שלא שלח בו יד ושאינו ברשותו ושתנאי היה ביניהם.
